מכתב לחבר בעזה רוני קידר, 28/10/2013 נכתב בעקבות ירי הרקטות מעזה והתקיפה הישראלית בעזה בימים האחרונים גם אני התעוררתי הבוקר לכמה פיצוצים עזים, לאחר שרקטה נפלה לא רחוק מהמושב שלנו וכמה נוספות נורו לכיוון אשקלון ויורטו על ידי 'כיפת ברזל'. רק בשבוע שעבר נפגשתי עם קבוצה של חברי פרלמנט שוויצריים וניסיתי לשכנע אותם ואת עצמי שיש אור קטן בקצה המנהרה, וכאשר עמדנו בעמדת התצפית לעזה נשמעה אזעקה ונאלצנו להתחבא מאחורי ה"חומה". ממש לא התכוונתי להדגים את המתח המתמשך בו אנחנו נתונים. הנה אני, יושבת ושולחת בקשות להיתרי מעבר עבור אנשים כמוך, שצריכים לחצות את ישראל לירדן כדי להגיע לחו"ל, ומסבירה לכולם שהאור שדיברתי עליו יתחזק רק אם נאפשר חופש תנועה, חופש ביטוי, חופש לאנשים לחיות בביטחון, לשגשג ולהצליח בכל מעשיהם. אחד מנכדיי שאל את אימו בדמעות, "אני לא מבין – למה הם יורים רקטות? סבתא דיברה איתם ואמרה להם להפסיק." ליבי יוצא אל כל האנשים שוחרי השלום משני צידי הגבול. הפסיקו את האלימות! אנחנו רוצים לחיות ולתת לחיות! רוני קידר נתיב העשרה