אתר ניסוי לתעשייה הצבאית
נעמי בן בסט
הארץ, 14/11/2013

השבוע תמלא שנה למבצע "עמוד ענן", ובעוד כחודש ימלאו חמש שנים למבצע "עופרת יצוקה". כתושבת מה שמכונה "עוטף עזה", נדמה כי החיים שלנו מתנהלים בין מבצעים ולקראת סבבים: סגר, מצור, קסאמים, פצמ"רים, הפגזות מן האוויר, כניסות קרקעיות, סיכולים ממוקדים, גראדים, מנהרות. זוהי השגרה באזורנו כבר יותר מעשר שנים.

אולם בשנה האחרונה נוסף לי מידע, שהבהיר לי עוד משהו בקשר למציאות באזורנו: זה התחיל בשלל ידיעות וכתבות על היצוא הביטחוני של ישראל. כך, למשל, כשאהוד ברק כיהן כשר הביטחון התפרסמו קשריו עם חברה העוסקת בתחום הציוד הצבאי ("הארץ", 9.3.2013). לאחר מבצע "עמוד ענן" התפרסמו ידיעות על מכירת מערכת "כיפת ברזל" לכמה מדינות. לא מזמן יצא לאקרנים הסרט של יותם פלדמן, "המעבדה", המציג נתונים על היקף הסחר בנשק ובידע הביטחוני של מדינת ישראל (מקום שישי בעולם ומקום ראשון בחישוב לנפש). בסרט מוצג אזור עוטף עזה, שבו אני גרה, כאתר ניסוי וראווה להמצאות ישראליות. האלוף (במיל') יואב גלנט מספר בסרט, כי בעת מבצע "עופרת יצוקה" הגיעו אנשי צבא מכל העולם כדי לצפות ב"יכולות" של צה"ל מהגבעות הסובבות את הרצועה.

ערב המבצע, כשריחות המלחמה כבר עמדו באוויר, כתבתי לברק, אז שר הביטחון, וביקשתי שיחשוב לרגע איך מרגישה אם ששני ילדיה הקטנים מתעוררים בבוקר לקול נפץ הקסאמים ומתחילים יום נוסף של "מרחבים מוגנים", חרדה וחוסר ביטחון. תהיתי, למה ממשיכים בעוד תקיפה אווירית, עוד פעולה קרקעית בתוך הרצועה ועוד סגירת מעברים - הרי כל אלה נוסו כבר מאות פעמים.

ההגדרה של אלברט אינשטיין לאי שפיות היא "לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". האם ייתכן, שהאי שפיות כהגדרת איינשטיין היא בכלל אי מוסריות? כלומר, שאין ציפייה לתוצאות שונות, להיפך, התוצאות הצפויות מתממשות?

בשלוש הדקות הראשונות של מבצע "עופרת יצוקה" נורו חמישה טילים ממטוסים לעבר תחנת משטרה בעיר עזה. על פי ועדת הבדיקה בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון, היו אלה טילים חדשים מתוצרת רפא"ל, "טילים מונחים נגד אדם" (נ"א), ששמם "ספייק". מהירי הזה נהרגו 89 שוטרים בתחנה. בכתבה שהתפרסמה במלאות שנתיים למבצע צוטט אחד הטייסים, שאמר: "התפקיד שלנו מהווה רק חוליה בתוך מכלול. חוליה אחרונה, שתפקידה מסתכם בהבאת פצצה או טיל אל המטרה. אחר כך הולכים הביתה. ואם קוראים לאחר מכן שנהרגו בתקיפה 40 אנשים, זה כבר עניין אישי של כל אחד. כטייסים אנו חייבים לסמוך על כל הגורמים האחראים שנתנו לנו מטרה נכונה ושכל השרשרת עבדה כמו שצריך" ("הארץ", 23.12.2010). בשלושת השבועות של "עופרת יצוקה" נהרגו 1,391 פלסטינים, מהם 344 ילדים.

ביום עיון שערך ד"ר אורי מילשטיין הוא ניסה לנתח את הסיבות לפתיחת המבצע. מילשטיין מנה כמה סיבות מרכזיות: האחת, המבצע נועד למנוע מנתניהו לצבור פופולריות לנוכח הירי של הקסאמים והגראדים לפני המבצע. השנייה, החזרת כבוד המפקדים הבכירים, ש"הושפל עד עפר במלחמת לבנון השנייה". השתלשלות העניינים אכן מצביעה על יוזמה ישראלית: ב–4 בנובמבר 2008 הפר צה"ל הסכם רגיעה לחצי שנה, לאחר ארבעה חודשים וחצי בלבד, בפעולה בעומק הרצועה, שנהרג בה פעיל חמאס. למחרת נורה טיל על כלי רכב, שגרם להרג של חמישה פעילי חמאס, ובעקבות כך התגבר ירי הקסאמים. אבל עד שתי הפעולות הללו הערכות המודיעין היו, כי החמאס מוכן לחדש את הרגיעה.

מבצע "עמוד ענן" החל עם הריגת אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. על פי גרשון בסקין, שעות ספורות לפני ש"חוסל" קיבל ג'עברי טיוטת הסכם להפסקת אש קבועה עם ישראל. שני המבצעים נערכו כחודש וחצי־חודשיים לפני הבחירות לכנסת.

אני ממשיכה להתגורר במרחב האלים והאילם הזה, בציפייה דרוכה לסבב הבא, שלמרות היותו כה ודאי וצפוי ינחת, כמו תמיד, בהפתעה גמורה. וכששוב יביאו טייסים פצצה או טיל אל המטרה, במה אוכל להיאחז? האם במשפט מתשובתו של ברק למכתבי אז, שבו נכתב כי "חובתנו וזכותנו לנקוט בפעילות סיכול ומניעה באופן מידתי ונכון על פי שיקולים ביטחוניים בלבד... אבטיחך נאמנה כי מיטב האנשים של מדינת ישראל פועלים בכל דרך אפשרית ומשקיעים מאמץ רב במגמה להביא שקט ורגיעה לאזור"? אולי בכך שרווחי סוחרי הנשק יגדלו? או אולי במשפט מפי הטייס שצוטט לעיל: "ידוע לי רק על מקרה אחד במבצע הזה שבו טייס הביע פקפוק בלגיטימות המעשה".