יותר מעשור משפחתי ואני, יחד עם כל תושבי ואזרחי "עוטף עזה", חיים במציאות הזויה ובלתי-נתפסת: מציאות ה"להיות במרחק של 15 שניות מחדר מוגן". מציאות זו פוגעת באפשרות לנהל חיים נורמאליים ושפויים במדינה שהייתה אמורה להיות שפויה ונורמאלית.

האנשים עייפים מהמציאות המיוחדת, המרגיזה והכואבת. יותר עצבניים, פחות סובלניים, נמאס להם ממה שקורה. איך אפשר לנהל חיים נורמאליים אם אי אפשר לישון בלילה בתוך מציאות בה הקסאמים והגראדים מתחרים עם ההפצצות של חיל האוויר והיציאות מהטנקים החונים מרחק קטן מהבית מי מפריע לך יותר ברצונך לנוח ולישון. איך אפשר לנהל חיים נורמאליים אם כל החלטה פשוטה [לצאת או לא לצאת מהבית] קשורה למשחק של "רולטה רוסית"?...איזה פלא שהאנשים הופכים ליותר קיצוניים, מחפשים ודורשים פיתרון מהיר ומוחלט, צועקים לפתרון צבאי סופי?

ולפתע אני חושב...רגע, מולי...מעבר לגדר הגבול יותר ממיליון בני אדם סובלים מאותן הבעיות שאני סובל. להבדיל ממני, אין להם חדר ממוגן, בלי התראות של "צבע אדום", מצבם הכללי מתחת לכל ביקורת, חיים בהסגר וחנוקים מבחינה כלכלית, חברתית ואנושית.

למי זה אכפת? כל עוד תופי המלחמה נשמעים, כל עוד התותחים משמיעים את צלילי המוות והחורבן, חלק גדול מהחברה האזרחית בישראל נותן רוח גבית להמשך ההרפתקה הצבאית המיותרת. אולפני הטלוויזיה מתחרים ביניהם מי מזמין את הפרשנים ה"להוטים" ביותר וה"לוחמניים" ביותר. המבצע הנוכחי הפך להיות "הקרנבל" של הכתבים הצבאיים אשר משדרים את האירועים מלאי בפאתוס ובמסרים לאומיים/לאומניים, כאילו מדובר במשחקי המונדיאל. רוני דניאל, הכתב של ערוץ 2, נותן לנו שיעור לדוגמא איך להוביל תהליך של פשיסטיזציה ומיליטריזציה של החברה האזרחית ולהפוך אותה לצייתנית ו"לצמאי דם".

ואף אחד [כמעט] לא שואל את השאלות הנכונות: ואחרי המבצע...מה? עוד כמה חודשים של שקט עד הסיבוב הבא? ואחרי כל ההרס, החורבן, הפגיעות ברכוש והנפש, איך אפשר יהיה לבנות תהליך אנושי של הכרה הדדית ופיוס כוללני? מתי תקום ממשלה בישראל שתשנה את סדר העדיפויות ותנסה לפלס לעצמה דרך לשלום ולא למלחמה? מתי תקום ממשלה בישראל שתתנגד בתוקף לאינטרסים, הצרכים, הרצונות והתכתיבים של המערכת הביטחונית והצבאית? מתי?????????

כמעט שתיים בלילה [או שתיים בבוקר?]. קירות הבית רועדות...הדלת כמעט יוצאת ממקומה...חיל אוויר תוקף באכזריות את שכניי מעבר לגדר...הרס, סבל והרג מיותר מתפשטים בסביבה. האלימות מביאה לאלימות...ההרג יוביל לרגשות שנאה ונקמה...אזרחים חפים מפשע משני צדי הגבול סובלים את ההשלכות של מדיניות אטומה והנהגות פנאטיות ומטורפות...

ובטלוויזיה, "ציקיטו" רומרו, שוערה של נבחרת ארגנטינה עוצר פנדל אחר פנדל...ארגנטינה עלתה לגמר המונדיאל...חיוך מריר ועצוב מופיע על פני...

פדרו גולדפרב

קיבוץ ניר יצחק